פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' בר גיל

החלטה

בפניי בקשה מטעם התובעת, לצרף מחדש את הנתבעת הנוספת לתביעה בתיק זה.

ראשית, ייפורטו ההליכים שננקטו עד היום בתיק

ביום 13.2.12 הגישה התובעת תביעה ע"ס 1,042 ₪, כנגד הנתבע + הנתבעת הנוספת. התביעה הינה תביעת "הפסדים", כלומר תביעה לפיצוי בגין נזקים עליהם לא קיבלה התובעת פיצוי מחברת הביטוח שלה (הראל), בגין התאונה מושא התביעה: תאונת דרכים מיום 3.5.09 בה מעורבים שני רכבים – רכב התובעת ורכב הנתבע.

ביום 3.4.12 הוחלט, עפ"י בקשת התובעת מיום 2.4.12, למחוק את התביעה המקורית (ללא צו להוצאות) נגד הנתבעת הנוספת, על יסוד הודעה שמסרה הנתבעת הנוספת לתובעת, לפיה הנתבע אמנם בוטח אצלה אולם סכום התביעה נמוך מדמי ההשתתפות העצמית עפ"י פוליסת הביטוח הרלוונטית שהוציאה הנתבעת הנוספת.

ביום 10.5.12 הגיש הנתבע כתב הגנה, בו הכחיש אחריותו הנטענת וגם את הנזקים הנתבעים. גם בכתב הגנה זה נכתב כי " הנתבע יהיה מיוצג פרטית ולא באמצעות חברת הביטוח שכן התביעה הנה מתחת לגובה ההשתתפות העצמית".

ביום 11.6.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית בתיק, שאליה התייצבה ב"כ התובעת בלבד (גם על דעת הנתבע), ובה הודיעה כי ערב הישיבה נודע לתובעת על כך שהנתבעת הנוספת שילמה פיצוי מלא למבטחת של התובעת (הראל), ולאור מידע חדש וחשוב זה מבקשים הצדדים למצות הבירורים ואפשרויות הפשרה ללא דיון ענייני בתיק זה.

ביום 1.7.13 הודיעה התובעת כי נחוץ לה פרק זמן נוסף להשגת אסמכתות רלוונטיות.

ביום 5.8.13 הגישה התובעת את הבקשה שבנדון, בה טענה כי הנתבעת הנוספת פיצתה (במסגרת הליך בוררות "בנועם") את מבטחת התובעת (הראל) בסך 4,326 ₪, ולכן טענת הנתבעת הנוספת לפיה הפווליסה שלה אינה מכסה את התביעה שבנדון נוכח גובה דמי ההשתתפות העצמית אינה מדויקת, תוך שהנתבעת הנוספת הסתירה עובדות רלוונטיות מהתובעת וניסתה להתחמק מתשלום.

היום הגישה הנתבעת הנוספת תגובה, בה התנגדה לבקשה שבנדון, בנימוק לפיו "התביעה שבכותרת נמוכה מסכום ההשתתפות העצמית". הנתבעת הנוספת לא מכחישה את דברי התובעת לגבי פיצוי ששילמה הנתבעת הנוספת למבטחת התובעת במסגרת הליך הבוררות, אולם, לשיטת הנתבעת הנוספת, הליך הבוררות והפיצוי ששולם על-ידיה במסגרתו אינם רלוונטיים לתיק זה ולבקשה שבנדון. הנתבעת הנוספת מציינת עוד כי גם לא גבתה ממבוטחה (הנתבע) השתתפות עצמית בהתבסס על הפיצוי ששילמה בבוררות.

הכרעה

דין הבקשה להתקבל.

סבורני שחברת ביטוח לא יכולה להישמע בטענה לפיה פוליסת הביטוח שלה אינה מכסה נזקי תאונה מסוימת משום שסכום הנזקים נופל מסכום דמי ההשתתפות העצמית, כאשר ברור לגמרי שהנזק הכולל (המצטבר) הנתבעת מאותה חברת ביטוח עולה על סכום ההשתתפות העצמית (ונראה שאין חולק כי סכום התביעה שבנדון + סכום תביעתה של הראל עולה על סכום ההשתתפות העצמית). מסקנה זו תקפה ביתר שאת, כאשר אותה חברת ביטוח שילמה בפועל חלק מהנזק שנתבע ממנה.

סבורני שאין נפקות לשאלה, באיזה אופן ומסגרת נתבע כל אחד מרכיבי הנזק מאותה חברת ביטוח, ובלבד שהסכום המצטבר של התביעות עולה על גובה דמי ההשתתפות העצמית לפי הפוליסה. לכן, אין רלוונטיות לטעמי לעובדה שהפיצוי להראל שולם במסגרת הליך בוררות בנועם.

בהקשר לבוררות בנועם יצוין, כי ידועה ומוכרת ומפורסמת העובדה, שלחברות הביטוח אסור להסתמך על תשלום במסגרת בוררות בנועם בעת שהן מפנות למבוטחיהן דרישה לתשלום דמי השתתפות עצמית (כך עפ"י תנאי הבוררות שאושרו ע"י הגורמים המפקחים מטעם המדינה), ולכן העובדה שבמקרה שלנו המבוטח (הנתבע) לא קיבל מהנתבעת הנוספת דרישה לתשלום דמי השתתפות עצמית אינה ייחודית לתיק זה ואינה רלוונטית לשאלת הכיסוי הביטוחי בתיק זה.

לסיום אתייחס לדברי הנתבעת הנוספת לפיהם גם הנתבע מכיר בכך שהפוליסה של הנתבעת הנוספת לא חלה על התביעה. ראשית, נראה כי גם הנתבע היה שותף להתפתחויות הרלוונטיות שבגינן לא נערך עד כה דיון ענייני בתיק, ומכך ניתן להסיק שהוא שותף לבקשה או לפחות לא מתנגד לה; ושנית, בכל מקרה לנתבע לא אמורה להיות שליטה (זכות וטו) על גורל הבקשה שבנדון, וזאת מאחר שעפ"י סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח אמורה להיות יריבות ישירה בין התובעת לבין הנתבעת הנוספת, גם ללא "ברכתו" של הנתבע (תוך, כמובן, שזכויות וטענות כל הנוגעים בדבר עפ"י דין נשמרות).

לסיכום

הבקשה מתקבלת.

הנתבעת הנוספת מצורפת בזאת כנתבעת נוספת (נתבעת מס' 2). המזכירות תוסיף הדרוש ברישומי התיק.

התובעת תגיש לתיק ותמציא לשני הנתבעים עותק של כתב תביעה מתוקן מתאים.